אחד הדברים שאני הכי אוהבת להכין וגם לאכול זה כריך (סנדוויץ)
נזכרתי שכשהייתי ילדה התפקיד שלי בבית היה להכין לכולם סנדוויצים.
לי לאחי ואחותי לבית הספר.
ולאמא ואבא שלי לעבודה.
לכל אחד היתה העדפה שונה ומיוחדת .
אהבתי את התפקיד הזה מאוד.
אני זוכרת את עצמי עומדת במטבח כל ערב, על השיש המון פריטים (משהו כמו חצי מקרר בחוץ) ..מכינה לכל אחד בדיוק את מה שאהב אורזת כותבת פתק קטן ושמה במגש במקרר.. במגש הסנדוויצים.
עד היום שהאחים שלי מגיעים אליי הם מבקשים את ה- סנדוויץ.
התפקיד הזה, יש בו המון רבדים ורגשות :
נתינה וקבלה
יצירתיות
שייכות וחיבור
משמעות
שוות ערך
ועוד..
אהבתי את התחושה שהעניק לי התפקיד וגם המחמאות שקיבלתי בכל יום מחדש.
עכשיו אני מבינה את משמעותו הרחבה בתוכי וכמה קרקע הוא סיפק לי. ומבינה שהסנדוויץ שימש ומשמש לי קרקע.
במהלך נסיונות ההתמודדות שלי עם המשקל ניסיתי ללא הצלחה לסלק את הסנדוויץ מהתפריט, כמובן ללא הצלחה.
עד שהבנתי שנסיונות לשמוט לעצמי קרקעות מתחת לרגליים זה לא יעיל ועושה בדיוק ההיפך.
ועכשיו מזמינה את עצמי לחפש ולמצוא ממקורות נוספים את כל מה שמייצר עבורי הסנדוויץ. וזאת כדי לספק את אותו צורך.
כמה משמעותי הוא הסנדוויץ בחיי.
הסנדוויץ שאני הכי אוהבת הוא כזה עם אבוקדו וביצה חמה כזאת שנוזלת ומרטיבה את כל הסנדוויץ 😋