שאף אחד לא יגיד לי מה לעשות

שאף אחד לא יגיד לי מה לעשות ..

הרבה פעמים אני שומעת בשיח הפנימי שלי ולעיתים גם בקול רם.

"שאף אחד לא יגיד לי מה לעשות" ..

ועוד מרחיבה ואומרת ששומעת את עצמי אומרת.. בקושי אני מצליחה להגיד לי מה לעשות.

המשפט הזה נכון לעוד הרבה מאוד תחומים בחיים שלי כולל היכולת להתנהל עם לוז עם תפריט או אפילו מתכונים בבישול.

משפט זה או חוויה זו היא חסימה אם לא "ה" חסימה בתקשורת שלי עם עצמי , ותקשורת על כל גווניה עם הסביבה ואפילו עם הרוח (יכולות תקשור)

אז מה זה בעצם אומר ?

מה שזה אומר (בהתנהגות) -  לסגור את הדלת לקול הפנימי, שסוגר את הלהרגיש ואת הלהתחבר שסוגר את התקשורת.

זה מתחיל מבחוץ בחוויה שאף אחד לא יגיד לי מה לעשות,

שמעתיקה את עצמה ומשקפת בדיוק מופלא את השיח הפנימי שלי לעצמי לסגור לחסום לנתק שלא יכאב..

מתחבר לחוויה של שליטה חוסר אונים ופחדים.. כאב  (מזכירה לעצמי עדיף לנקות מאשר לדחוס פנימה)

המשפט הזה "הגן" עליי תקופה ארוכה מכאב אבל באותה נשימה חסם לי את התקשורת וכתוצאה מכך את יכולת התקשורת והתקשור המופלאות שיש לי.

עשיתי ועדיין עושה שם תהליך בו אני מלמדת את עצמי להעמיק את ההסכמה.

מלמדת את עצמי לסמוך..

ההסכמה שלי גדלה ולאט לאט מתרחבת "והאף אחד לא יגיד לי" ..הפך להסכמה לקבל הדרכה.

עוד למדתי שההתנגדות שלי שיקפה רצון עמוק יותר ואפילו משמעותי יותר.

כשנכנסתי פנימה יותר, גיליתי שבתוכי קיים רצון דווקא הפוך ..

רצון שמישהו יגיד לי, ידריך אותי, ילמד אותי..

אז תגידו ..

💛