שעמום

לאחר המון המוןןןןן זמן הרגשתי שיעמום. 

הפעם בשונה מפעמים אחרות לא מיהרתי למלא אותו בעשייה. (קצת קשה לי לא לקפוץ ולעשות משהו) בנוסף לכך התחלתי להרגיש איך הגב שלי הולך ונתפס. כשקלטתי את זה הבנתי שהגוף שלי מנסה לספר לי משהו.

 עצמתי עיניים ונכנסתי לתוכי כדי לברר מה הגוף שלי מבקש לספר לי.   המילה שממה עלתה בתוכי ומולי ראיתי מדבר, מישור רחב וגדול מואר כולו בצבע של שמש צהובה.  

לאחר זמן מה הופיע מולי דף חלק אשר הזמין אותי לצייר עליו מקורות מים, צמחייה ופרחים המון המון פרחים. נתתי לעצמי  את הזמן ודמיינתי  את הסיטואציה שהיתה מול עיניי.

חזרתי עם כמה תובנות בקשר לשעמום, הנה כמה מהן: 

• כשמשמעם לי זה לא אומר שאני משעממת וכתגובה אני צריכה לעשות משהו, משהו שלא תמיד מסונכרן עם המצב שלי באותו רגע. דוגמא טובה לכך יכולה להיות אכילה שלא מתוך רעב.
• לפעמים שעמום אפילו מהנה ונעים ועצם קיומו מראה לי שהתפנה בתוכי מקום, שכעת מבקש להתמלא בדברים נוספים וחדשים ואולי זו נקודת התחלה חשובה של שינוי.
• שעמום נותן זמן עצירה והפסקה ואולי גם זמן מנוחה בו ניתן לעשות כלום ושום דבר.
• בתוך השעמום יש שמש (מקור אנרגיה או אור) שמבקש להתגלות.