שמישהו פאקינג ידליק כאן את האור

שמישהו פאקינג ידליק כאן את האור..

איזה מישהו, מה מישהו

רוצה שהאור ידלק,

קחי ת'יישבן החמוד שלך תזיזי אותו מהכסא

וקומי תדליקי את האור

אבל אין לי מושג איפה המתג הזה

יופי,

צאי למסע חיפוש

מסע לחיפוש המתג שמדליק את האור

אבל אז ידעו שאני לא יודעת איפה המתג שמדליק את האור

אוקיי

אז תשבי בחושך

יושבת בחושך.. יושבת בחושך.. יושבת בחושך..

אוף למה אין כאן אור

שמישהו פאקינג ידליק כאן את האור ..

יש לי עניין , אישיו עם הלא יודעת (זאת שאני קוראת לה הטיפשה), הלא מספיקה, הלא שווה.

שששש... שאף אחד לא ידע, שאף אחד לא ישמע

והנה עוד מעט יגלו שאני קטנה וטיפשה ולא יודעת.

ואז ... (הפתרון על אוטומט)

אני אעשה משהו..

אני אעשה כדי לא להרגיש את זה

אני יאכל כדי לא להרגיש את זה

אני יתאמץ יותר כדי לא להרגיש את זה

הופה !!

אז פאקיג דייי

אני מוכנה להרגיש את זה

להרגיש טיפשה

להרגיש קטנה

להרגיש לא שווה

ויותר מזה להסכים להרגיש לא יודעת

אם זה מה שאני מספרת לעצמי שאני אז יאללה עד הסוף

שקט בפנים, שקט בחוץ

עוד קצת שקט

ואז..

אני מתחילה לגלות, מתחילה להבין  ..

שכשאני מודה שאני לא יודעת (זאת שאני קוראת לה הטיפשה),  אני פותחת פתח לעצמי כדי להבין שיש מצב שאני בכלל טיפשה שאני חושבת שאני טיפשה (שאלה חשובה לשאול שוב ושוב האם זאת באמת המציאות ?)

ומה זה בכלל טיפשות ..לחשוב שאני יודעת הכל או בכלל צריכה לדעת הכל  תאכלס זה האמאמא של הטיפשות.

ובכלל אנחנו כאן במסע של למידה, משמעות הקיום שלנו כאן בגוף היא מסע של למידה.

אם האלוהות יצאה למסע לגילוי עצמי באמצעות ניצוצות של אור (אנחנו) מי אני שאעצור את האלוהות מלמידה.

וכשאני מודה שאני לא יודעת אני פותחת לעצמי הזדמנות ללמוד.

כשאני מודה שאני מרגישה קטנה אני מאפשרת לעצמי לגדול.

כשאני לא יודעת, אני מתפתחת.

כשאני לא יודעת,

אולי כדאי שאשאל

כי שאני שואלת אני מקבלת תשובות

גם מאנשים בגוף

וגם מהרוח

כשאני מסכימה לא לדעת אני מתחילה לדעת.

האמת היא שיש לי פתאום הרגשה שנכנסת לי לתוך החושך קרן של אור.

בטארוט הקלף שפותח את סדרת המייגורים הוא the fool ..

אז אני בכל זאת בחברה טובה.

ואולי זאת טעות לפרסם כזה פוסט

אני לא יודעת

אבל מוכנה ללמוד