שיח עם הגוף שלי שמרגיש מובן מאליו

רגשות זה להיות.

מאז שלמדתי לעצור ולשאול את עצמי מה אני מרגישה מול סיטואציות שמתרחשות בחיי, ובעקבות כך גם מציעה זאת לסובבים אותי כולל למטופלים שלי.

לאחרונה עמד מולי כשיקוף רגש לא פשוט בכלל – מובן מאליו – (מוצאת שיש לי שם הרבה מאוד כאב).

בדרך זאת של התעניינות ברגש, והסכמה לשהות בו הוא הפך להיות משהו עמוק יותר במקרים לא מעטים גם כואב יותר אך בסופו משנה את עצמו ובאותו מקום של כאב נכנסת קרן של אור, כזאת של אהבה פנימית שמרגישה דומה לליטוף פנימי.

רציתי לדבר קצת הרגש הזה - מובן מאליו – צמד מילים שקשה לבלוע..

ניהלתי שיח עם הגוף שלי על נושא זה ..והקשבתי בקשב רב לתלונותיו עליי. 

בשנים האחרונות את מתייחסת אליי כמובן מאליו. יש לך ציפיות לא ראליות הוא אומר ואז את מתאכזבת ..

את לא קשובה אליי את כמעט מתעללת בי. 

את לאחרונה לא קשובה לצרכיי, לא עוצרת להעניק לי קצת רכות ועדינות, מנוחה, ותזונה טובה.לא מקבלת אותי כמו שאני, מבואסת עליי..

את כבר כמעט לא רואה כמה אני יפה חזק וכמה אני מעניק לך חיים ובתוכם אפשרויות אין ספור בריאות, תפקוד, תנועה, שינה, מיניות מגע ועוד.. 

אני רוצה להזכיר לך שאת כל אלו אני עושה מתוך אהבה ללא תנאי ..אני כאן הוא אומר ..אבל מבקש להיות קצת פחות מובן מאליו ..