נראה לי שכתבתי את זה סביב שבועות שנה שעברה
שיח עם עוגת גבינה (כן חלק מיכולות התקשור שלי הן שיח עם אוכל, נשבעת לכם שאוכל מדבר ) זה שאני דוברת מועצת הלחמניות את זה אתם כבר יודעים, נכון ?
בקיצור, השיח הזה התנהל בתוך סדנת תקשור נדמה לי בשלב של המתקדמים.
אז הנה מה שהיה:
כשהגעתי היא ישבה בצורה מפתה על השולחן.
מיד משכה את תשומת ליבי.
שמעתי אותה ואת החיזור.
היה לי שיח איתה היא אמרה קחי תטעמי ממני..
קצת הצחיק והביך אותי השיח הזה ..
לכמה רגעים שיחקתי איתה משחקי חיזור מי רוצה את מי.
ישבתי קרוב אליה, לרגע אפילו שקלתי ללכת אחרי הפיתוי ..
היא הצליחה כמעט להתקרב לאזור בו הסחף חזק מידי מכדי לעצור ..
פתאום נהיה שקט, קמתי זזתי למקום מרוחק יותר ..
גם משם שמעתי נסיונות קטנים של משיכת תשומת לב ..שגם הם הפכו חלשים יותר ויותר .
באותו ערב בדרך הביתה חשבתי על זה ומשם התחלה של הבנה.
אוכל מפתה אותי בנראות ובמגע שלו ..(השלכה וחיבור מעניין יש כאן)
ואני קלה להשגה ..זורמת..(אני מדברת על אוכל , נראה לי)
קלטתי שבאותו ערב היה משהו שונה מול העוגה ומול כל נסיונות הפיתוי שלה
הפעם לא עזר לה ..
באותו הערב הייתי קשה להשגה.
אגב, מול פיצה (המאכל שאני הכי אוהבת) עוד לא ניסיתי ..חחח נראה לי מסוג הפיתוי שמכניס אותי למחלקת "אין שכל אין דאגות.
והיום אני אמנם מנהלת דו שיח עם אוכל, אבל ממקום שונה לגמרי. היום אני לא מבקרת לא שופטת לא מוחקת לא שומטת את הקרקע מתחת לרגליים שלי.
היום אני מבינה שתהליך שינוי במיוחד בנושא אכילה הוא ארוך ויושב על שכבות של פחדים וכאב ואותם כדאי לרפא בסבלנות ועם ים של אהבה.
ועכשיו הולכת לנהל שיח טעים במיוחד עם פיצה
כי מותר לי
למה
ככה
בתמונה - העוגה המדוברת בסדנה למתקשרים מתקדמים
חג שבועות שמח