ממשיכים במסע נושא האוכל .. (מים גבוהים וסוערים) ממשיכה לשאול שאלות להתבונן לשאול עוד שאלות להסכים להישאר בשאלות מבלי לרוץ לתשובות מבלי לנסות להבין ..לשאול רק לשאול, לשאול פנימה.
כל מה שאני שומעת כרגע בתוכי זה את המחשבה ..האם לאכול אוכל "בריא" ונכון לגוף בעוד נפשך חושקת באוכל אחר זה באמת בריא ?
אם אני אוכלת לדוגמא תפוח ורוצה סופגניה .. מה אז ? מה זה בכלל אוכל בריא, מה זאת בכלל הזנה בריאה ומדוע אם בריא לאכול בריא אז למה לא מתחשק לי לאכול עכשיו תפוח ?
אני שמה לב שאין לי צל של מושג איך הגוף שלי מדבר בצריך הזנה, תזונה רעב ושובע. (צרכים)
אני שמה לב שהגוף שלי מדבר ב – בא לי מתחשק לי , אני רוצה (רצונות).
אני שמה לב שמנגנון הרעב והשובע הגופני זר לי לגמרי.
אני שמה לב שאני מנהלת את כל הנושא הזה בראש אני מנהלת את כל הנושא הזה במחשבות והם לא יורדות לי בגרון . הן לא חוצות את קו הגרון.
הן מנהלות חיים שלמים שם בראש במחשבות. מחשבות על אוכל, תשוקה לאוכל. אכילה של אוכל החלק בו האוכל יורד מעבר לקו הגרון ועושה את דרכו לגוף כאילו ונעלם. אפילו עשיתי ניסוי שבו בכל פעם שתהיה לי מחשבה על אוכל אלך לעדי בעלי ואבקש נשיקה ..אנסה קצת החלפה של מזון בשפתיים ונשיקות ..אז נכון זה טעים וזה כייף ואפילו משעשע וגם סקסי אבל משאיר אותי באזור הנוחות. האזור שמעל קו הגרון.
מזהה מעצור מטורף, מזהה פחד בתוכו מזהה כאב.. רק לא להוריד את זה מעבר לקו הראש לכיוון הגוף. מה כל כך מפחיד להרגיש ולחוש ? מה מפחיד בלהרגיש רעבה ? מה מפחיד בלהרגיש שבעה ?
משאירה את הכל פתוח ..רק בשאלות בלי תשובות, בלי לנסות לענות, בלי לנסות להבין בתוכי יודעת שאם אתן תשובות אם יגיעו תובנות לא אצליח לחצות את קו הגרון לכיוון הגוף. פייי...השלב הזה קשה ..מאוד קשה. זה כואב וזה חשוף ואני מקווה שאצליח להשאיר את זה כתוב מבלי לרצות שזה לא יהיה קיים. וכל מה שאני צריכה עכשיו זה, חיבוק.