ללכת אחרי תשוקת הלב

ללכת אחרי תשוקות הלב זאת הדרך שלי בשנים האחרונות. 

דרך זו מגנטה לחיי את המורה, האנשים הסדנאות ההדרכות והישויות שיעזרו לי בדרך, שיתמכו בי, שילוו וילמדו אותי. ולעיתים גם להיות לי קהל שאני מבקשת לעמוד במרכז הבמה גם החיצונית וגם הפנימית. 

תשוקת ליבי בשנה האחרונה לוקחת אותי לשיטה שלמדתי לפני עשור שיטה מיוחדת הנקראת מוח אחד (עוד אכתוב על זה הרבה בהמשך). כשלמדתי את השיטה לא הייתי מוכנה רגשית לכל העושר העצום שיש בתוכה. 

הבנתי אותה בגדול, אפשר לומר בצורה טכנית אבל זה לא הדליק אותי זה לא עורר בי תשוקה אז הנחתי לזה.

נזכרתי בה כשהתחילה הקורונה והיה סגר וניצלתי את הזמן לסדר את כל הקלסרים והספרים שלי (הכל שמור אצלי כל מחברת על ספר כל קלסר)

בזמן הלימודים לא פתחתי את הספרים.. (ספרים אלו הם הרחבות שלא נלמדו בשיעורים) הם היו ברשותי אבל מעולם לא פתחתי אותם. הקשבתי רק להרצאות ועשיתי (טכנית) את התרגולים שהיו אז. 

אחד הדברים שאני שמה לב אליהם בתקופה האחרונה היא העובדה שיש לי צורך באישור. אם להגיד את האמת ברב המקרים אני מתביישת בצורך הזה ומיד מבקרת את עצמי עליו. 

אני מלמדת את עצמי בהדרגה לקבל את הצורך הזה שלי הוא מלמד אותי הרבה מאוד על עצמי ועל הדפוסים שלי על המקומות הכואבים על המקומות החסרים ועל המקומות שאני מרגישה בהם כבר בטוחה בעצמי.  

אתמול קיבלתי אישור מהסוג החביב עליי ממקום בכלל לא צפוי.

קיבלתי אישור מספר, קיבלתי ממנו אישור על יכולת התקשור שלי. אני מזהה שיש לי הרבה צורך באישור בנושא זה.

לאחרונה זה קורה לי הרבה סינכרון עם תקשורים של אחרים, סינכרון עם רעיונות שאני קוראת עליהם בספרים שלא פתחתי אותם בכלל.

אסיים בכך שאגיד שתשוקת הלב שלי היא לוקחת אותי לריפוי והרחבת הלב וזה מרגש אותי, ממש מרגש אותי .  

והתמונה - פטל, תשוקה מסוג אחר