בלוג - המסע אל עצמי

פגישת קבוצה חופש להיות בזום לפני שבועיים.

אחת המשתתפות דיברה על כתיבה ..

אני שמה לב שמשהו בתוכי קופץ מאוד חזק. והמשהו הזה מתגבר והופך לתחושה ממשית ככל שאני שומעת אותה מדברת..

זהו אחד הדברים המופלאים שיש בקבוצה. האנשים סביבך משקפים חלקים בך, והתגובה שלך למתרחש מספרת לך על עצמך פנימה.

אני אדם מאוד רגיש ומאוד תגובתי ולכן עבורי הקבוצה הזאת היא מתנה יקרה מפז.

קבוצה היא אחד מהכלים בהם אני תומכת ועוזרת לעצמי. קבוצה מרחיבה אותי מעבר לגבולות של עצמי.

סיימנו את פגישת הזום ובתוכי התשוקה נדלקת.. תשוקה לכתוב תשוקה לפתוח בלוג.

שוחחתי קצת עם הקבוצה בווצאפ שהזכירה לי שבעצם יש לי בלוג שהאתר שלי הוא סוג של בלוג ..משהו בתוכי עוד הפריע לי ..הסתכלתי על האתר שלי כאן ומשהו שם לא הסתדר לי, לכן נכנסתי לתוכי לשיח פנימי.

זיהיתי שיש בתוכי שתי שרוניות שתי דמויות.

שרון אחת שרוצה שיחשבו עליה שהיא מסודרת ומאורגנת וחכמה ויודעת והכל צריך להיות סופר מסודר מקוטלג לפי נושאים. אממה אין רצף כרונולוגי וכל פוסט או מילה עוברת ועדת ביקורת ולפעמים צנזורה פנימית ..אני מתחילה לזהות שיד אחת כותבת ויד שניה מבקרת ומצנזרת ...

ושרון שניה שנדלקת משהו בוער בה והיא רוצה לכתוב ולצעוק ולצחוק על עצמה ולפעמים להיות קטנה וגדולה וטיפשה וחסרת גבולות וטקט ומשוגעת ושפויה וחולמת והוזה ומדמיינת ומתקשרת ומלאה בחוויות מהדרך..

ככל שנכנסתי יותר פנימה אני שמה לב שמי שכותבת היום באתר זאת שרון הראשונה. ואת השניה אני שמה לרב בצד או מאפשרת לה להיות רק בתוך קבוצה הסגורה אז ונכון שאני בסהכ כותבת ומשתפת אבל משהו בי מבקש להיות האני שאני בכל מקום ..

שמתי לב שאני שמה בצד את החלק "המשוגע" שיש בו אותי הדלוקה ונדלקת על החיים ויוצאת למסעות לשום מקום ומגלה עולמות שלמים. ואת החלק שרוצה לשתף בחוויה החד פעמית הזאת כאן בכדור הארץ.

הנחתי לכל אלו והלכתי לישון.

בבוקר התעוררתי סוערת

בפיזי הרגשתי כאבי בטן  (כאילו יש לי רעל בתוכה) הרגשתי בחילה ושבא לי להקיא.

הרגשתי שיש לי דו קרב בתוכי.

סובבתי את המודעות פנימה לברר מה פורץ שם ..חשדתי שמשהו משמעותי מנסה לצאת להשתנות.

מצד אחד ראיתי את הכאב העמוק שמחזיק ומייצר דחייה והתעלמות מהרצונות והתשוקות שלי להיות שונה ואחרת ובכלל לא להיות אחת אסופה אלא אוסף של דמויות ומתקשרת עם ישויות.

ומצד שני מצבור שכבר הולך להתפוצץ ונוזל מכל הכיוונים של יצירתיות של האני שלי שרוצה לפרוץ ולהיות בזכות מי שהוא..

החלק הזה נוכח אצלי בתוך הבטן מסתובב לי כמו לבה מבקש צועק בתוכי דיי לדחות אותי ולהתעלם ממני אני רוצה החוצה ..תוציאי אותי החוצה.

הבטחתי לאותו חלק להוציא אותו החוצה כי המחיר שאני משלמת על פחדים כמו: פחד לאבד ופחדים להיות דחויה  ומתוכם חיפוש בלתי פוסק של אישורים גורם לי לאט לאט לאבד אותי.

לאורך כל היום הרגשתי סערה בתוכי בפיזי זה התבטא בחום גבוה שהגיע כמעט ל 39  מעלות חום.

כאב לי כל הגוף, הבנתי שיש לי ראקציה גופנית. אז פרשתי לנוח ..ישנתי שעות ארוכות מאוד באותו יום.

כשהתעוררתי שוחחתי עם ההדרכה שלי שאמרה:  

חזרי לגוף ותני לזה, עד שיחלוף זהו כאב רגשי שעושה התמרה דרך הגוף.

עוד הם אמרו נשמה לא חווה כאב בשביל זה היא צריכה את הגוף.

יום למחרת התעוררתי כמו חדשה בתוכי התרגשות גדולה.

פתחתי באתר שלי בלוג (המסע אל עצמי) זה שאתם נמצאים בו ממש עכשיו.

הלכתי שנתיים פלוס אחורה לכל פוסט שכתבתי בין אם לעצמי ובין אם בפייס (פיי כמה אני כותבת) מסתדרת אותם שם כרונולוגית ..תוך כדי אני מעלה חדשים.

מאפשרת לפרץ הפנימי שלי לבוא לידי ביטוי, מאפשרת לצורך הביטוי שלי לבוא לידי ביטוי, נותנת ליצירתיות שלי לבוא לידי ביטוי, נותנת לעצמי לגדול ולהתפתח תוך כדי תנועה.

יש בתוכי שקט כזה שאני לא זוכרת כבר המון שנים אם בכלל

יש בתוכי התרחבות ושמחה והמון התרגשות

השרוניות שלי מתחברות האחת עם השניה

במקום שהיה פיצול יש איחוד

במקום שהיתה מלחמה יש שלום

ולאט לאט אני מגלה את החלק הבלוגרי שבי

ואני ...אני מתאמנת להיות אני .