משתפת חוויה שהיית לי לפני כמה ימים ודו שיח פנימי בעקבותיו.
בקבוצת ווטסאפ שאני חלק ממנה, שאלתי שאלה על אימפולסיביות
אחד מחברי הקבוצה ענה לי..תוך כדי שמתי לב שאני עונה אימפולסיבי לא מחכה..שולפת, מבלי להיות..
שאלה תשובה,,שאלה תשובה, שאלה תשובה..
מזהה את זה מהרבה תחומים (אמרתי לעצמי ..עצרי, יש כאן משהו חשוב ללמוד)
התחושה, כיווץ המחשבה - למה לא עונים לי ..למה אף אחד לא עונה לי ..שאלתי שאלה מממ...
פחד ומלל בראש לא מתייחסים אלי =לא אוהבים אותי, לא סופרים אותי, חושבים עליי שאני חופרת, טיפשה, מדברת ללא הפסקה ..
נתתי לזה למרות שבכל כמה רגעים קפץ בי הרצון האימפולסיבי של להגיב ולכתוב ..
הלווו שאלתי שאלה ..נתתי לזה להיות במרחב שלי הכאב הפחד הכיווץ..
נכנסתי פנימה כדי לברר מה יש לי שם בבפנים. התחברתי אליי ושאלתי.
הנה מה שעלה לי :
אימפולסיביות היא פעולת אויר ללא קרקע, פעולה מיידית כלפי חוץ תוך ניתוק מהפנים וזאת כדי להימנע בין היתר מכאב לב (דחייה, נטישה ועוד)
לעשות במקום להיות !!
חוסר יכולת להיות .
חוסר יכולת לשהות.
תרגום מתוך כאב פנימי שמייצר פעולה אימפולסיבית ..
שמתי לב לדבר מה נוסף, בכל פעם שאני מנסה להימנע מההרגשה (הכואבת) כאשר לא מגיבים אליי אני מיד מנסה לעשות פעולה (הרבה פעמים הפעולה היא לאכול ובמיוחד פחממות או גלוטן) או לנג'ס. או לירות צרור של מלל.
הפעם ביקשתי עבור עצמי אחרת, נתתי לכאב ולכיווץ להיות מבלי לייצר שום פעולה (לא משנה אם הכאב זאת המציאות או הדמיון שלי) יכולתי להגיע לדו שיח הפנימי והדפוס ..
נתתי לפחד לדבר אפשרתי לכאב להיות, עשיתי להם מקום רחב בתוכי, חיבקתי חלקים אלו נתתי להם יד עד שעבר ..
❤️