מה קורה לנו אחרי המוות של הגוף

מה קורה לנו אחרי המוות של הגוף? 

שאלה זאת עלתה כחלק מתרגול תקשור, בקבוצה שאני משתתפת בה.

אתחיל ואספר ששאלה זאת החזירה אותי בזיכרוני לחווית סף מוות שהיתה לי לפני כעשור
בזמן זה חוויתי ויז'ן
בסיומו של הניתוח התקשו הרופאים להעיר אותי מההרדמה. (את זה הבנתי בעקבות המהומה שהיתה סביבי לאחר שהתעוררתי)
בזמן המהומה וההתרחשויות סביבי על שולחן הניתוח ראיתי את עצמי בכניסה לחדר לא כל כך גדול צעדתי פנימה ונכנסתי לתוכו. מול הכניסה ישב איש זקן מאוד עם זקן לבן ופנים נעימות.
הוא ישב, לפניו שולחן מעץ עתיק מהודר ויפה ומאחוריו דלת עץ גדולה כבדה אשר מכל זויותיה בוקע אור יפה שכזה לא ראיתי מעולם.
הדלת היתה סגורה .. התקרבתי לשולחן חייכתי ואמרתי .. הגעתי !
האיש הזקן הסתכל עליי ואמר שרון מתוקה זמנך עוד לא הגיע . ילדתי יש לך עוד הרבה מאוד לעשות, לתת ולקבל הוא אמר ..הוא חייך וביקש, הסתובבי חזרה ורוצי ..רוצי מהר...עוד הוא אמר זוהי בחירה שלך רק עשי זאת עכשיו.
הרגשתי את שאמר ובחרתי, הסתובבתי והתחלתי לרוץ מהר ככל שיכולתי (באותו רגע ממש הצליחו הרופאים להעיר אותי)
לאחר שזיכרון זה עלה, הזמנתי את עצמי להיכנס פנימה עם השאלה.

מה קורה לנו אחרי המוות של הגוף?
מולי הופיעה מיטה התבקשתי לשכב עליה לשים ראש על הכרית להתכסות ולהרגיש נוח.
הרגשתי את אחת המדריכות שלי לידי.
היא ביקשה שאכנס פנימה למדיטציה (היה לי מוזר כי כדי להגיע לשם הייתי במדיטציה ..מדיטציה בתוך מדיטציה)
לאט לאט עם כל נשימה הרגשתי שאני שוקעת יותר ויותר, עד אשר נרדמתי.
בזמן שנרדמתי חלמתי (חלום בתוך מדיטציה בתוך מדיטציה)
בתוך החלום היא אמרה, מה שאת מרגישה עכשיו, זה מה שקורה לנו אחרי המוות של הגוף.
בעוד שינה הוא מצב גופני פיזיולוגי מחזורי והפיך, המוות הגופני הינו בלתי הפיך.
בזמן שינה הגוף " כאילו מת" המודעות לסביבה החיצונית נעלמת ופעילות השרירים יורדת.
זמן השינה היא זמן הנשמה להתאחד עם המקור.
בדומה לזמן הפרידה הסופית מהגוף.
עוד היא אמרה
שחלק מבחירתה של הנשמה לרדת למסע כאן בגוף היא השינה.
כשליש מחייכם בגוף עוברים בשינה.
בזמן השינה מתרחשים מגוון תהליכים מורכבים ומסובכים, דרך חלימה התודעה משחררת ומטפלת בתכנים רבים חלקם טראומטיים מפרקי קיום בחיינו אלו ומגלגולים קודמים.

היה לי קצת קשה לצאת מהעומק בו הייתי התעוררתי מהחלום יצאתי מהמדיטציה שהייתי בה בתוך המדיטציה ולבסוף יצאתי מהמדיטציה.
שאלתי את המדריכה שלי, מהי הסיבה לתהליך שעברתי, תשובתה היתה כדי להדגיש את המסתורין המשותף שיש למוות ושינה. פחות מובן להגיון הלוגי וברור לגמרי לנשמה.
ככל שתדעי פחות כך תדעי יותר.

לאחר כמה דקות עברה בי מחשבה (מחשבות הומוריסטיות הן הדרך המהירה שלי לחזור לכאן ועכשיו)
רגע אמרתי, אז שם בעולם שמעבר, אין אוכל אין מיטה לישון ..חחח לא פלא שאנו נאחזים חזק בקיום בגוף. 

❤️