נכנסתי לתוכי לפגוש דמות שעד היום לא פגשתי, אלוהימה.
האמת התרגשתי, ממש התרגשתי
ביקשתי בתוכי לפגוש את החלק האלוהי את אותו ניצוץ אלוהי השוכן בתוכי.
נכנסתי פנימה והאנרגיה הראשונה שהופיעה מולי היתה הדמות הספקנית.
אני מכירה אותה כבר מקרוב ידעתי שאפגוש אותה, היא שם תמיד, השומרת
שומרת סף השיגעון שלי ככה הסכמנו אני והיא, יש ביני לבינה הסכם (שעשינו לפני כשנתיים שהתקשור הפך להיות חלק גדול מחיי) אני עפה לאן שאני רוצה למעלה למטה ולכל קצוות היקומים והיא מידי פעם קופצת ושומעת עדכונים, נתתי לה גם אישור לעוף איתי כשהיא מרגישה ממש בחוסר ביטחון ..היא בדרך כלל נרדמת כמה דקות אחרי ההמראה.
אחרי שניהלנו שיח קצר והבנו שהכל בסדר, וקיבלתי את הבורדינג פס צללתי לתוכי למעמקי המעמקים.
ישבתי בתוכי כמה דקות..
זיכרון עלה בתוכי, זיכרון מגיל מאוד צעיר סביב גיל 5 אולי 6
משפט ששמעתי בראשי עשרות פעמים כזה שחזר על עצמו, מי שרואה את פניו של אלוהים מת מיד.
במסדרון של הבית בו גרתי היתה תלויה על הקיר מראה בצורת אליפסה מאוד מיוחדת, היתה לה מסגרת מעניינת כזאת עתיקה עם פיתוחים משהו בסגנון של התמונה שמצורפת לפוסט הזה.
הזיכרון התמקד בפחד ענק שליווה אותי כמעט עד לגיל ההתבגרות.
אני זוכרת שבכל פעם שעברתי באותו מסדרון פחדתי (פחד מוות) להסתכל במראה.
בתוכי ידעתי שיש לי את היכולת לראות את אלוהים, ואם אסתכל עמוק במראה אראה אותו, ואם אראה אותו, אמות מיד!
כך שנים על שנים בקטע המסדרון בו תלויה המראה הלכתי כפופה או תוך כדי סיבוב ראשי לצד השני.
לא זכור לי שסיפרתי למישהו על פחד זה ובטח לא להורים שלי.
ישבתי כמה דקות ארוכות עם הילדה ההיא כדי להסביר לה כמה מיוחדת היא, כמה הבנה עמוקה היתה בה כבר אז ..
אני מפחדת היא אומרת, גם אני אמרתי לה. עטפתי אותה לתוכי ויחד שקענו פנימה.
את אלוהימה בתוכי עוד לא פגשתי בפעם זאת
אבל עשיתי צעד משמעותי בדרך לשם.
המשך יבוא ..