לנשום מהבטן
הלילה שוב העיר אותי מרלין בחלום.
קומי שרון התעוררי, בואי יוצאים לטיול קצר.
לאן הפעם, שאלתי ?
לבטן האדמה הוא ענה.
איך נגיע לבטן האדמה, שאלתי ..
את לא סומכת עליי אהה ..אני קוסם את יודעת.
צחקתי בקול ואמרתי כן אפשר לזהות לפי השפיץ של הכובע.🧙♂️
תוך דקה גג שתיים היינו שם, בבטן האדמה מרכז העולם, מרכז החיים.
הרגשתי מחנק .. היה שם חשוך צפוף ודחוס..
כמה זמן תפחדי לחיות עד שתמותי, הוא שאל.
פרצתי בבכי אני לא רוצה למות, מלמלתי בשקט ..
מה? הוא אמר, אני לא שומע ?? מה את לוחשת שם ..
אני לא רוצה למות אמרתי..
ילדתי אני איש זקן מאוד הגבירי את הקול.
לקחתי נשימה עמוקה ממעמקי ריאותיי וצעקתי חזק ככל שיכולתי אני לא רוצה למות .
האדמה התחילה לנוע להגיב ולהתרחב סדק נוצר בה עד אשר נפתח פתח בה אור ואויר נכנסו פנימה.
טיילנו יחד זמן מה .. הוא המשיך לדבר, אני הקשבתי..
כדי לחולל שינוי עלינו ליצור תנועה אין זה משנה איזה תנועה זאת תהיה פיזית רגשית רוחנית. מה שחשוב הוא ש תנבע ממעמקי הנשמה והיא כידוע מתקיימת באמצעות נשימה.
מעמקיי האדמה הם מעמקיי הנשמה הוא אמר.
נשמי ילדתי, את לא נושמת ..
שאפי את החיים לתוכך
החזיקי מעט
ונשפי חיים מתוכך
הכניסי את החיים פנימה, הוציאי אותך אל החיים החוצה.
לשם כך לקחתי אותך לבטן האדמה כדי להזכירך לנשום מבטן הנשמה, מבטן האדמה רק תנשמי ..
🧡
