חשבתי אתמול על מוות, יותר נכון יהיה להגיד על אלו שאינם עוד איתנו .
אלו שאינם נמצאים איתנו פיזית, אלו שנשמתם נפרדה מגופם בגלגול זה והמשיכו הלאה במסעם.
לרגע בוחרת להסתכל דרך היש.
אמנם אין גוף פיזי, אבל כן יש אנרגיה של נשמה.
אמנם נמצא בשמיים, אגב מתקשורים שעשיתי ומחוויית סף מוות שהיתה לי, זה לא בשמיים (אבל לא נכנס לכך הפעם) במילים אחרות, לא כאן ולא כזה שניתן לתפוס בחמשת חושיינו.
אבל כן נמצא (כאן) בלב.
לדבר עם מי שכבר לא נמצא "כאן" ..
למדתי שכדי לדבר עם מישהו "בשמיים" דרושה זוית הסתכלות קצת שונה.
ברגע שהפסקתי לחפש שם הרחק בשמיים בין העננים והפנתי מבטי פנימה לתוכי. התחלתי לתקשר עם אלו שאינם עם ודרך הלב. אמנם לזמן ממש קצר ועם אלו שקרובים אליי ..
אולי בהמשך ארחיב זאת, כרגע עוד לא ממש מרגישה מוכנה (רגשית)
חשבתי לעצמי ..אילו היה טלפון ישיר לשמיים (אמצעי תקשורת) ..
אז זהו שיש, רק שזה לא טלפון (זה תקשור/טלפתיה)
משהו נרגע והפך נינוח בתוכי מול המוות, זה לא שם בשמיים ..זה כאן בלב, ברגשות.
כזה הוא הטבע, מליון ואחת זויות הסתכלות.
והשמיים -מים - רגשות – לב, הם רק השתקפות של המים, ולכל מה שנמצא בלב.
אתמול היה יום השנה למותו, חשתי את נוכחותו של אבא שלי ז"ל במרחב שלי במשך כל היום ואף פגשתי אותו בלילה במרחב החלום.