בהתחלה יש לציין שצמד המילים קשה ולהרפות העלה בי אסוציאציות מצחיקות של קשה ורפוי ורק אחרי שקצת צחקתי ונתתי לאסוציאציות לרוץ חופשי יכולתי להתרכז בלתקשר על הנושא.
פעם הייתי מבקרת את עצמי על היותי אסוציאטיבית שטותניקית ילדותית ..היום אני מקבלת את זה ונותנת לזה מקום הנה אפילו כתבתי את זה ממש בהתחלה.
אולי זה אפילו סוג של הרפייה, להרפות מהביקרות העצמית, חיפוש אחרי כפתורים נסתרים בגוף ובנשמה.. כדי לכבות את מה שאולי יעלה מבפנים או אמא'לה מה יחשבו עליי או יחליטו שאני....או יגלו עליי ..(לאחרונה שומעת שיר מדהים שמדבר בדיוק על זה, אצרף אותו בהמשך)
למדתי שכדי לפתח את מערכת היחסים שלי עם הרוח אני צריכה ללמוד להרפות ולאפשר לעצמי להיות אני באמת אני ..להרפות ככל שאוכל מכל מה שאני מנסה לא להיות מכל מה שאני מנסה לא להרגיש. לאהוב את עצמי על כל מי שאני (מסע של גלגול שלם ואולי אפילו יותר) כדי לאפשר לרוח לתת לי מאהבתה שלה.
לאחרונה שמתי לב לריטואל חוזר. אני נכנסת למדיטציה ואז מגיעה לחדר שעל הדלת כתוב "חדר מצב" שם יושבים ומחכים לי קבוצת הלבבות האהובים שלי.
בחדר זה יש באחד מהקירות מסך מיוחד (לוקח את ה 4K בכמה רמות ..) עוד שמתי לב שבחדר הזה אנו מדברים בטלפתיה.
נכנסתי לחדר והעלתי את השאלה במוחי, מדוע קשה לנו להרפות ?
המסך נדלק ומולי הופיע במלוא הדרו המוח האנושי.
הוסבר לי על הצד השמאלי ועל הצד הימיני ועל הדרך בה כל אחד מהם פועל ומשפיע על היכולת של בני אדם להרפות. רב הקושי הינו קדום והישרדותי.
התבקשתי לעצום עיניים כדי שאוכל להבין מה זה להרפות גם במימד של החוויה.
עצמי עיניים אמרו לי ,דמייני שאת שוכבת על עלה גדול שטה במים הגלים נעים ועוזרים לך להתקדם במעלה הנחל הסתכלי סביב תארי לנו את צבע העלה וכך המשיכו .. דמיון עוזר להרפות.
עוד נאמר לי שכדי להיות כאן בחדר הזה דרושה ממני יכולת הרפייה, ולשם כך את הביקורת ספק וחוסר האמונה משאירים בצד.
עוד נקודה שעלתה היתה על מנגנון ההרפייה הטבעי של גוף האדם – שינה.