לפני כעשור עברתי ניתוח. להוציא מגופי גידול סרטני בשד (אמנם קטן אבל הביא איתו שינוי גדול ומבורך)
בעקבותיו עברתי מסע של בחירה, מסע של התעוררות וחיבור לתפקידי כאן בעולם.
במסע זה לומדת בחירה בחיים, בחירה באהבה עצמית, ובחירה בהגשמה עצמית.
רוצה לשתף בחוויה לא פשוטה של בחירה.
בסיומו של הניתוח התקשו הרופאים להעיר אותי מההרדמה. (את זה הבנתי בעקבות המהומה שהיתה סביבי לאחר שהתעוררתי)
בזמן המהומה וההתרחשויות סביבי על שולחן הניתוח ראיתי את עצמי בכניסה לחדר לא כל כך גדול צעדתי פנימה ונכנסתי לתוכו. מול הכניסה ישב איש זקן מאוד עם זקן לבן ופנים נעימות.
הוא ישב, לפניו שולחן מעץ עתיק מהודר ויפה ומאחוריו דלת עץ גדולה כבדה אשר מכל זויותיה בוקע אור יפה שכזה לא ראיתי מעולם. (דומה מעט לתמונה המצורפת)
הדלת היתה סגורה .. התקרבתי לשולחן חייכתי ואמרתי .. הגעתי !
האיש הזקן (לימים הבנתי שהדמות הזו שראיתי היא מרלין) הסתכל עליי ואמר שרון מתוקה זמנך עוד לא הגיע . ילדתי יש לך עוד הרבה מאוד לעשות, לתת ולקבל הוא אמר ..הוא חייך וביקש, הסתובבי חזרה ורוצי ..רוצי מהר...עוד הוא אמר זוהי בחירה שלך רק עשי זאת עכשיו.
הרגשתי את שאמר ובחרתי, הסתובבתי והתחלתי לרוץ מהר ככל שיכולתי (באותו רגע ממש הצליחו הרופאים להעיר אותי)
מאז אותו יום ובכל יום מחדש, זוכרת לעצור ולבחור במה שאמנם נראה מובן מאליו, לחיות, לאהוב, לתת לקבל, להגשים, ללמוד את עצמי מי אני ומה יש לי לתת, להדריך אחרים להיות שותפה ולו לרגע למסע של חיים.
מבינה ובהכרת תודה לכל יום שהינו הזדמנות לעשות מהלב ועם הלב.
בחירה.