אוכל- מערכת יחסים
למה אוכל הוא נושא כל כך מסובך אצלנו? מה אנו אמורים ללמוד על הנושא ולרפא בעצמנו?
ככל הנראה וממה שאני מרגישה העניין בעולם זה הוא מערכות יחסים עם נושאים שונים.
הפעם אני רוצה להתבונן קצת על הנושא "אני והאוכל יחסנו לאן".
מבחינה אישית עבורי נושא זה לא פשוט בכלל.
שמתי לב שכשיש לי קושי חשש פחד. ביני לבין התקשור יש מחסום .. וכשזה קורה למדתי לנהל דו שיח עם חלק זה לפני שאני ניגשת לתקשר זה כאילו לנקות שולחן כדי שהתקשור יעבור דרכי ולא יתקע במעצורים שלי או במילים אחרות מערכות ההגנה שלי. (מערכת הגנת הספקות שלי)
הכל התחיל בתמונה של המאפה שיצא לי לראות שגירה לי יופי את בלוטות הטעם והסיט חסם לי את הקשר למוח החושב המתכנן והמתקשר שלי. וכדי שאוכל ללמוד טוב יותר על מערכת יחסים זאת מידי כמה שעות עלו עוד קצת תמונות מעוררי תאבון. כל מה שבפועל יכולתי לעשות זה ללכת בעקבות בלוטות הטעם ולדאוג לספק אותם. לא עצרתי או הפרעתי, בשלב זה עשיתי תצפית על המתרחש.
לומדת הרבה מתוך התבוננות על עצמי.
אז את הדו שיח עם "המחסום" הזה ניהלתי תוך כדי הכנה של אוכל ואכילה.
שנתתי למחסום זה מקום גיליתי שאוכל מלבד היותו מקור הזנה וחומר בנייה לתאים
מזין עוד אלמנטים ילדיים כמו סיפוק מיידי, סקרנות, שמחה, תלות ועוד..
הלכתי קצת יותר לעומק והבנתי שאכילה מעוררת ואולי משחזרת את הצורך באנרגיה של אמא, בנו
הצורך שלנו באהבה ללא תנאי – אוכל תמיד זמין חמים ולא איכפת לו מי אנחנו
הצורך שלנו לחקור וללמוד (אוראלי – תינוק לומד באמצעות הפה) הנקה, אכילה.
נתתי למוח להעלות אסוציאציות שונות בהקשר לאוכל והיו הרבה.
בנקודה מסויימת עצרתי. ושאלתי וביקשתי הבנה נוספת.
כמה דקות לאחר מכן ותוך כדי בישול ארוחת צהריים קיבלתי תשובה.
(מצורפת תמונה שצילמתי ברגע אמת במטבח שלי) אני לא יודעת מה איתכם אבל אני רואה ציצי (אמא אדמה מדברת אלי דרך תפוח אדמה יופי של סינכרון)
זה מה שקיבלתי בתקשור ביחס לשאלה.
כשאנו קטנים תפקיד ההזנה (ולא רק אוכל) הוא ברובו באמצעות האם , כאשר אנו גדלים עלינו לקחת על עצמינו תפקיד זה.
לקיחת תפקיד זה מאתגרת ולא פשוטה ומצריכה לקבל את עצמנו כפי שאנחנו, לקחת אחריות על ניהול חיינו והזנתם מתוך אהבה ודאגה עצמית.
ריפוי מקום זה מתחיל בהבנה של נקודת הכאב בה מתרחשת ההפרדה והניתוק מהאם כמספקת ההזנה והצמחה של אחת כזו בתוכנו.
חשוב לזכור אוכל ואהבה שלובים האחד בשני ומזינים האחד את השני, בדיוק ממקום זה של פרידה מתרחשת אחדות עם האני.
