שקט

שקט.. 

בשבועות האחרונים אני פוגשת איכות חדשה 

את השקט.. 

נותנת לה להיות ומתבוננת בה באיכות זו וגם בי 

בתגובה שלי אליה ולומדת את עצמי מתוכה.

כאדם שאוהב מילים ולדבר, שקט מעט מאתגר אותי. 

והנה כמה דברים שלמדתי על שקט וגם על עצמי.

הדבר הראשון שפגשתי היה את הפחד ..אני מפחדת משקט, מבחינתי שקט הוא סוף, שקט הוא אין, שקט הוא קיפאון .

שמתי לב שיש לי כאן נקודה שחשוב להעמיק בה ולברר אותה בתוכי. ואולי גם להרחיב את התפיסה שלי לגביו להרחיב את הגבולות שלי שם ..להרחיב את גבולות השקט.

נתתי לפחד לצוף והייתי איתו כדי לשמוע מה יש לו לספר לי ..הוא סיפר לי שכאשר יש רעש יש תנועה יש חיים ואז הוא מרגיש בטוח ובשליטה וכשיש שקט הוא לא רגוע ולעיתים אף חסר אונים.  

חייכתי ועניתי לפחד ואמרתי לו שאני מבינה ותודה על שסיפר לי.. ואז קלטתי משהו מעניין.

שכדי להקשיב לרגש (במקרה זה לפחד) צריך שקט ..

סיפרתי זאת לפחד, שכדי שאוכל להקשיב לו נדרש שקט ..הוא חייך והסכים.

המשכתי להתמסר לשקט..

וגיליתי שהשקט מדבר חזק יותר ממילים.. הוא מדבר בתחושות הוא מדבר בהתנהגות ואפילו בתנועות גוף.

גיליתי שלשקט יש קצב שונה הוא איטי יותר , אפילו הנשימה עמוקה יותר ואיטית יותר כזאת שיוצרת רוגע פיזי ..

גיליתי שכאשר מקשיבים לשקט מתאפשרת הקשבה עמוקה ללב , קולו של הלב מתחזק וכך ניתן לשמוע אותו צלול וברור יותר. 

גיליתי שכאשר אני בהסכמה לשקט, אני התשובות לכל השאלות שלי.

גיליתי ששקט מאפשר לי באמת להקשיב ולא רק לעצמי אלא לאחרים ..שקט הופך אותי לאמפטית יותר ואולי אפילו אוהבת יותר. 

והדבר המרגש מאוד שלמדתי על עצמי הוא שאני לא תמיד יודעת מה אני באמת צריכה,  גם אם אני חושבת שכן. 

האוטומט שלי (שיושב על פחד) מספר לי שאני זקוקה לדיבור בעוד מה שאני זקוקה לו יותר ולא שמה לב, 

זה ..שקט.

וכעת מאמצת אל תוכי איכות זו ומאפשרת לה להרחיב את גבולות השקט שלי ויותר מכך את אפשרויות הבחירה שלי. 

ובתמונה - אחד המקומות האהובים עליי בפרדס חנה - מקום של שקט.