סבתא רבקה

ככל שעוברים השנים אני חווה את האנרגיה של יום השואה חזק יותר.

מה שאספר התרחש בשנה שעברה אך עדיין פועם בי. 

היה לי ויז'ן אתמול או שלשום (מחריד מה שראיתי) ואיזה תחושות זה מציף בתוכי.

חיזיון מופיע לי מול העיניים כתגובה לשאלה בנושא שואה וקורבנות. 

קורבנות - המילה הראשונה שקופצת לי לראש היא שדה קרב בו יש פצועים מדממים ומתים .. 

שדה ענק אין סופי של פצועים ידיים ורגליים ראשים מפוזרים על האדמה , ערמות של אנשים מתים האחד על השני רעש נוראי של זעקות כאב ..

רגשות של פחד מוות עולים בי, אני משותקת ומה שנשאר זה לעמוד במקום ולנסות לנשום.

האמת אני עוד קצת בהלם. 

אחת מהמתנות שלי היא יכולת התקשור כך שאני יכולה לחוש בנוכחות של סבתא שלי, אמא של אבא שלי במרחב שלי..

היא סיפרה לי מעט על עצמה .. במיוחד דיברה על נושא האהבה. 

היתה לי אהבה בחיי היא אומרת. 

זה ריגש אותי מאוד היות ורב חיי היכרתי אותה מסיפורים על שואה וסבל.

חשוב לי שתדעי שגם הייתי מאושרת, חשוב לי שתדעי שהיתה אהבה בחיי.

סבתא רבקה  

ובתמונה - שדה ורוד של אהבה לאותה תקופת חיים.