להרפות - גלסטנברי און הולד

כחלק מתהליך ההכנה שלי לנסיעה לגלסטנברי שלחתי חלק מהאנרגיה שלי לשם.
אתמול כשהבנתי סופית שבוטלו הטיסות..
ביקשתי מאותו חלק בתוכי לחזור הביתה לתוכי (מזל שעל חלקים אנרגטיים בנו לא חלים הסגרים וגבולות.. וביטול טיסות גם כן לא חל עליהם וטוב שכך)

היה לי שיח קצר עם אותו חלק שהתקשה מאוד להרפות לשחרר ולשוב הביתה.
נזכרתי במה שמרלין אמר לי בתקשור האחרון שהיה לי איתו לפני כמה ימים.. בו הוא אמר או יותר נכון להגיד שלח אותי לשאול את עצמי ביחס לגלסטנברי :

האם תסכימי להיות בלא יודעת?
האם יש בך מספיק גמישות ללכת אל הלא נודע.
האם את גמישה מספיק כעת להרפות ללא לדעת?

אומרים ש..הדבר הקבוע היחיד בטבע הוא תנועה ושינוי
שינוי בד"כ מעורר בי ונראה לי שבכולנו התנגדות
התנגדות הוא סוג של אוטומט או במילים אחרות מנגנון המשרת אותנו כדי להתגונן מכאב רגשי וגם פיזי.

מה שאני עושה בדרך כלל לאחר שאני נותנת לרגשות להיות במלוא העוצמה שלהם כמה שאני יכולה. הוא לשאול את עצמי ובודקת מה אני מרגישה בתוך ההתנגדות שלי ..מה אני מנסה להרחיק, ואיך אני יכולה לעזור לעצמי לקרב את מה שאני מנסה להרחיק.

איך אני נותנת לעצמי יד (אחרי שניקיתי אותם 10 דקות בסבון ושפריץ נדיב של אלכו'גל ועמידה מול החלון עם ידיים בחוץ לייבוש מקסימלי).

התוכניות השתנו, הנסיעה לאנגליה בוטלה ..
כאב ועצב עלו בתוכי, הגלים היו גבוהים, ממש גבוהים
הרגשתי איך כל ציפייה שהיתה לי מכה לי על דפנות הלב , שוב ושוב אחת אחרי השניה
נתתי לזה להיות, קל זה לא היה ..
לאחר שהמים נרגעו מעט וגם הממטרות בעיניים
נכנסתי לתוך עצמי
ושמעתי
הרפי ..
בקסם של ריפוי, על הכל להיות רפוי ..

אז הרפתי ..הרגשתי איך ידיי משחררות לאט לאט את מה שאני מחזיקה
הרפתי מאמון
הרפתי מחוסר סבלנות
הרפתי משליטה
הרפתי מכעס
הרפתי מאכזבה

הרגשתי אותם יוצאים ונכנסים לתוכי החוצה ופנימה כמו נשימה
בכל נשיפה החוצה שלחתי מתוכי אנרגיה וכשחזרה היא פנימה עם כל שאיפה חזרה היא מאווררת יותר וקלה יותר.
חלק מהזמן הייתי במדיטציה וחלק מהזמן נראה לי ששקעתי בשינה.
כשהתעוררתי הבנתי מה יושב בבסיס בעומק ועל מה דרושה עוד עבודה של ריפוי.
דחייה וקירבה.

הבוקר התעוררתי עם קצת ביקורת
הזמנתי אותה לשיחה ושאלתי אותה מה את רוצה ?
תגידי לי מה נסגר איתך, היא שואלת בטון ביקורתי ולא ממש נעים
לא שמעת מגיפה משתוללת בחוץ.. מה את ילדה, הלו תתעוררי סך הכל טיול לחול.
יאללה שחררי

קשה לי ..קשה לי להרפות
מבינה שזה הרבה יותר מזה. (הבנתי את זה כבר אתמול דחייה קירבה)
בואי שבי לידי אמרתי לביקורת
מותר לי אמרתי לה ..מותר לי להיות כמו שאני

נזכרתי במשהו שכתבתי פה פעם על הקושי להרפות ..
וכדי לעזור לעצמי קראתי את זה שוב.
מעתיקה חלק ממה שכתבתי ותקשרתי אז..

מדוע קשה לנו להרפות?

בהתחלה יש לציין שצמד המילים קשה ולהרפות העלה בי אסוציאציות מצחיקות של קשה ורפוי ורק אחרי שקצת צחקתי ונתתי לאסוציאציות לרוץ חופשי יכולתי להתרכז בלתקשר על הנושא.

פעם הייתי מבקרת את עצמי על היותי אסוציאטיבית שטותניקית ילדותית ..היום אני מקבלת את זה ונותנת לזה מקום.

אולי זה אפילו סוג של הרפייה, להרפות מהביקרות העצמית, חיפוש אחרי כפתורים נסתרים בגוף ובנשמה.. כדי לכבות את מה שאולי יעלה מבפנים או אמא'לה מה יחשבו עליי או יחליטו שאני....או יגלו עליי ..

למדתי שכדי לפתח את מערכת היחסים שלי עם עצמי אני צריכה ללמוד להרפות ולאפשר לעצמי להיות אני באמת אני ..להרפות ככל שאוכל מכל מה שאני מנסה לא להיות מכל מה שאני מנסה לא להרגיש. לאהוב את עצמי על כל מי שאני (מסע של גלגול שלם ואולי אפילו יותר) כדי לאפשר לי מכל האהבה שיש לי לתת לעצמי .

עצמתי עיניים ודמיינתי שאני שוכבת על עלה שטה במים הגלים נעים ועוזרים לי להתקדם הלאה.
שינויים הם כאן כדי לעזור לנו להשתנות, מאמינה שלטובה.
ואני, אני לומדת להרפות לתוכם.