לא מספיק יודעת
באחד הקבוצות בהן אני חברה פורסם פוסט עם השאלה "אם הייתי עוגה איזה עוגה הייתי ?"
התגובה שלי היתה:
אגיד שאני מגוון של עוגות ולא עוגה מסוג אחד.
לפעמים אני עוגת שוקולד חמה ונימוחה בפה עם ציפוי גנש שוקולד שמעצים את הטעם ולוקח את השוקולד עד לקצה.
לפעמים אני עוגת גבינה רכה ואוורירית עם טעם של עוד
לפעמים אני סברינה ספוגה במתיקות מלאה בקצפת שגורמת לרמות הסוכר לערפל את כל החושים.
לפעמים אני עוגת הפתעות בחוץ נראית רגילה ובפנים מלאה בהפתעות.
לפעמים אני כדור שוקולד עם סוכריות צבעוניות כאלו של ילדה קטנה
לפעמים אני סתם עוגה בחושה של בית עם ואנזי ונעלי בית.
ולפעמים אני רק רעיון או מתכון שמסקרן אותי לנסות ולהיות.
התגובה שלי לפוסט זה הציפה זיכרון מפגישת טיפול
שהיתה בערך לפני חצי שנה.
משהו בתגובה הזו שיקף את התפיסה הרב גוונית שלי את עצמי וחידדה לי את היש שבתוכי.
המשפט שסיים את התגובה שלי "לפעמים אני רק רעיון או מתכון שמסקרן אותי לנסות ולהיות".
הזכיר לי גם תקשור עם מרלין שעשיתי אחרי אותה פגישת טיפול.
טוב אז...אחרי ההקדמה הזו שפתחה לי את צאקרת העוגות (כן יש כזו היא נמצאת בין הפה לגרון 
) וגרמה לי להיכנס למטבח ולעשות עוגת תפוחים הפוכה שמסתובבת אצלי בראש כבר כמה ימים וכעת היא בתנור 
) וגרמה לי להיכנס למטבח ולעשות עוגת תפוחים הפוכה שמסתובבת אצלי בראש כבר כמה ימים וכעת היא בתנור אני רוצה לשתף בכמה תובנות ותקשור קצר עם מרלין.
מידי פעם שהלא מספיק נוכח ואומר לי שאני לא מספיק יודעת אני מתחילה לחפש מה ללמוד לאיזה קורס להירשם איזה תעודה עוד אין לי כדי להרגיש שאני יודעת.
באותה פגישת טיפול הגעתי עם התלבטות האם כדאי ללכת ללמוד עוד שיטת טיפול (לימודים של שנתיים)
במהלך השיחה התחלתי לקלוט שההרגשה של, אני יודעת מספיק לא קשורה לרכישת ידע (את זה יעידו הרבה מאוד תעודות מקצועיות שיש לי) זה קשור לתפיסה או לסיפור הפנימי שאומר את לא מספיק (יודעת, טובה, שווה, חכמה, מספיקה וכו').
עוד הבנתי שהלא מספיק מתעלם לחלוטין מכל מה שלמדתי, מכל מה שחוויתי, מכל היכולות והמתנות שלי.
הדבר המופלא והתפנית בעלילה היתה כאשר הרפתי מהסיפור הזה (סיפור הלא מספיק).
כשהסכמתי להרפות יכולתי לראות שבתוך המרחב הטיפולי שלי בקליניקה מה שמשרת אותי הכי טוב הוא דווקא ההסכמה לא לדעת..
(קלטתי שיש אצלי חיבור בין יודעת לידע וגם שאסור לי לא לדעת כי אז זה אומר עליי שאני לא מספיק)
כשאני מרפה אני נותנת מקום לאותה דמות בתוכי ששואלת, לאותה דמות שסקרנית ומתעניינת, זאת שפותחת את הלב ונותנת לרגשות להיות בנוכחות ובמודעות אליהם.
(אגב גם תקשור עובד ככה ההסכמה לא לדעת ופתיחת הלב)
לאט התחלתי להבין שלא לידע נוסף אני זקוקה ..מה שהייתי זקוקה לו יותר מהכל הוא אותי בדיוק כפי שאני שם. וזאת משום שבתוכי יש את כל מה שצריך כך שהדבר היחיד שאני צריכה להביא, זה אותי.
כשחזרתי הביתה תקשרתי עם מרלין לגבי השאלה על הלימודים.
הנה תשובתו:
אין באמת צורך בלימודי תעודה נוספים בשלב זה אך כן יש בך צורך ותשוקה גדולה למסעות וחוויות.
הבנה זו חשובה מאוד עבורך.
המניע הנכון עבורך ללמידה כדאי שיבוא מתוך הזמנה של עצמך למסע בדיוק כמו לטוס לחו"ל, ששם אגב הלמידה היא באותו קנה מידה כמו ספסלי הלימודים שאת "מחזיקה מהם". ידע מרחיבים בדרכים שונות ומגוונות.
כעת ילדתי התבונני בחייך וראי כמה מסעות מדהימים הם כוללים:
כולם גם יחד מרחיבים את האמון שלך בעצמך וגם את שרירי הבטחון.
כאשר תרגישי שיש בך רצון בלמידה צאי למסע, התמסרי אליו, זו הגישה שאני מעודד אותך לחזק.
הסתכלי ברגע זה ממש על חייך וראי כמה מלאים הם:
מלאים במסע טיפול רגשי
מלאים במסע אחורה בזמן לריפוי
מלאים במסע איתי (מרלין)
מלאים במסע עם ההדרכה האוהבת והמרפאה שלך
מלאים במסע שלך עם מטופלים שלך בחדר הטיפולים וגם אלו שבזום.
זכרי לימודים הם מסע הם אינם מילוי זה או אחר של ידע.
מנקודת מבטי זה בהחלט מספיק.
ובתמונה עוגת black forest ש כמה שלא אוכל ממנה זה אף פעם לא מספיק 
הערות
