דרק(כ)ון ורדרד משלי
כבר שבועות שאני מרגישה שאני במלכודת.
לקחתי את זה לטיפול ודיברתי על זה. אמרתי שמצד אחד אני מפחדת מהקורונה אבל מצד שני אני מפחדת באותה מידה מהחיסונים. מה שאומר שאני כרגע בתוך תחושה של מלכודת והכי נכון יהיה לעצור ולבחון את הדברים. יכולה להגיד שיש ימים שאני מפחדת נורא מהקורונה ויש ימים בהם אני מפחדת מהחיסון ..היות והפחד שלי שווה בשתי המקרים. זה אומר לי יותר מכל שאיני באמת יכולה לבחור ובטח שלא לקבל החלטה כזאת שאוכל לקחת עליה אחריות.
תחושה נוספת איתה אני מתמודדת היא תחושת האיום ..במקרים קיצוניים שהפחד בתוכי ממש ממש חזק זה נשמע כמו שיש איום קיומי על חיי ..חרדה שאומרת הנה הסוף קרוב.
באותו טיפול הזכיר לי המטפל שלי שאני לא חסרת אונים , נכון המצב מייצר פחד והמון חוסר אונים ובלבול. אבל אני לא חסרת אונים יש בתוכי כוח גם פיזי וגם רגשי להתמודד עם הדברים אשר פוגשים אותי מבחוץ.. אנשים, רגשות, וירוס, או חומרים איתם אני באה במגע.
זה הרגיע אותי מעט, נזכרתי בכל הפעמים בהם היית לי שפעת והחלמתי, בפעמיים שהיתה לי דלקת ריאות והחלמתי, על סרטן השד שהיה לי לפני עשור והחלמתי .. אני לא חסרת אונים אמרתי לעצמי. יש לגוף שלי לתודעה שלי הרבה כוח.
ודבר נוסף הוא הזכיר לי, את העובדה שאנו לא ממש יכולים להתחמק משעורי החיים שלנו ..באופן מעט מוזר גם זה הרגיע אותי היות ואני יודעת שהדברים מסודרים לטובתי.
כשאני נפגשת עם תחושות מלכודת בתוכי אני בדרך כלל עוצרת, וזה מה שאני עושה הפעם. אני עוצרת ולומדת את השטח מכמה שיותר זויות הסתכלות והתבוננות. וככה על הדרך אני גם מתאמנת על סבלנות ועל אמון.
הסתכלתי על העניין מתוך זוית ההסתכלות של בעיה ופתרון.
אם הבעיה היא קורונה או הפחד מקורונה עליי ללכת להתחסן מבלי לשאול שאלות מבלי לחכות מבלי לבחון את הפלוסים והמינוסים, מבלי לקרוא את הצד שבעד וזה שכנגד, מבלי לקרוא את האותיות הקטנות או הגדולות או אלו שבאנגלית או אלו שצריך טיפה להעמיק בהם לרוץ לפתרון – חיסון.
והנה הבעיה גם "מהפתרון" אני מפחדת באותה מידה אם לא יותר. כי אני כן שואלת שאלות והרבה, אני כן בודקת פלוסים ומינוסים, אני כן מקשיבה ל בעד והנגד, אני כן מקשיבה לחדשות גם בארץ וגם בחו"ל.
מקור נוסף בו אני נעזרת זוהי ההדרכה שלי הכוללת בתקופה זאת את הישות הנקראת ונוס.
דיברתי עם ההדרכה שלי ושאלתי מהיכן נובעת תחושת האיום שאני חיה בתוכה ולא רק בזמן הקורונה.
שאלתי מהיכן נובע הפחד שמלווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי פחד מוות מהמוות
וגם המילה עדר שמעוררת בי פאניקה קיצונית.
התשובה התחלקה לשניים האחד מילולי השניה לוויזואלי ומעט תחושתי
הם דיברו על חלום שאני חולמת כבר 20 שנה בו אני מוצאת את עצמי בין הריסות של בתים ומעליי כלי תעופה שיורים מהשמיים ואין לי לאן לברוח תמיד יש רעש מאוד חזק ותחושות אובדן קשות.
הם דיברו על כך שבהרבה גלגולים שלי, והדגש היה על הרבה מכדי שאצליח לספור נכחתי במלחמות.
בחלקן הובלתי אנשים למותם כי הלכו אחריי
בחלקן המצב היה הפוך.
תפיסה איום שלמה נבנתה בתוכי סביב זה.
ליווי מוות ולידה אף הם נושאים בהם עסקתי בהרבה מאוד גלגולים.
בנוסף ההדרכה הקרינה לי סצנה של זיכרון בו מצאתי את עצמי בתוך בית התבוננתי מהחלון ובחוץ הכל הפך ברגע לצהוב וכתום וזה הדבר האחרון שראיתי.
תחושת העדר והסכנה סביב נושא זה, הוא ברובו הזדהות עם סבתא שלי שעמדה כמה פעמים בדרכה למשרפות במחנות הריכוז וניצלה בנס.
הבוקר ביקשתי לתקשר עם האנרגיה של סבתא שלי הרגשתי צורך לחבק אותה.
אני מבינה שנדרש במקומות אלו המון ריפוי
הם גם אמרו שכעת בתקופת חיים אלו קיימת אפשרות לרפא מספר קארמות גדול בו זמנית.זה חלק מהחוזה נשמתי שלי.
ולחשוב שאני מפחדת מרכבות הרים..
הם דיברו על הופעת ונוס בשלב זה במטרה לייצר ריפוי בתוכי.
תקופה זאת מעלה על פני השטח הרבה מאוד "עניינים" שחשוב שאדבר עלייהם גם איתם גם בטיפול. הם אמרו שחשוב בתקופה הקרובה לכוון לשם הילינג לכל החלקים בתוכי המחזיקים בזיכרונות אלו.
הנה כמה מחשבות/ פחדים שלי על הנושא ודברים שאני מוצאת את עצמי אומרת: (אני ערה לעובדה שכל מה שאני אומרת על אחרים נכון גם לגבי אם לא באופן ישיר אז באופן כלשהו הוא מתקיים בתוכי =השתקפויות.. אך לא נכנס כרגע לעניין זה רק אגיד שגם חלק זה נכלל כזווית הסתכלות שלי)
* החיסון יכול לגרום למצב שמערכת החיסון הטבעית שלי תכנס למצב של "יורה על כוחותינו" (מחלה אוטואימונית)
* תרופה ניסיונית ובכלל להשתתף בניסוי נראה לי קצת בעייתי משהו.
* הסיכון שאנשים לוקחים מתוך פחד נראה ומרגיש לי נמהר. הרבה אנשים סביבי שאני מכירה לא ממש שואלים או חוקרים, הם חיים באמונה שאם רופאים אומרים זה ראה וקדש.
* אני יותר מכל מבולבלת ותאכלס לא ממש מאמינה לתקשורת, הייתי שמחה לשבת עם רופא מקצועי כדי להבין בצורה כנה ואמיתית על הסיכונים של המחלה הזאת ומולם על הסיכונים מהחיסון ..עד עכשיו להרגשתי ואני מחדדת להרגשתי יש בלאגן שלם של אינפורמציות חצי חסויות חצי מגמגמות מעבירות אחריות מאחד לשני .. לפעמים צריך לתת לעננים לזוז כדי לראות את השמש..
* תאכלס אף אחד מאיתנו לא יודע מה יהיו התוצאות. הכל השערות, כל העניין הוא בגדר ניסוי כך שרק ימים יגידו מה היה נכון לעשות.. והלוואי הלוואי שהתוצאות יהיו טובות.
* יש כל כך הרבה דיס אינפורמציה מדיניות פחד, בחירות על הפרק מאבקי כוחות, כסף בכמויות גדולות.. ולבסוף אנו עומדים מול בחירה בלתי אפשרית עם כל כך מעט נתונים ועם המון פחדים מבפנים ומבחוץ.
נקודה נוספת שאני שמה אליה לב בתוכי - אמון (נושא ענק בפני עצמו אותו אני חוקרת על עצמי)
רק אכתוב שאצלי מידת האמון העיוור מאוד נמוכה. .אפשר אולי ליחס את זה לעבר שלי. מידת האמון העיוור שלי ברופאים ובאנשים ואולי לעיתים בעצמי לא ממש גדולה (אמון הוא חלק משמעותי שאני דואגת לרפא בתוכי וזאת כדי לחיות ביותר הרמוניה) הפעם החוסר אמון שלי קיבל גוון שונה הוא קיבל גוונים של סבלנות חקירה וזהירות.
אז כמו שכתבתי בתחילת הפוסט אני מרגישה במלכודת אבל אני לא חסרת אונים.
ובתוך מלכודת זאת אני לומדת על חולשה ועל חוזק פנימיים.
אני לומדת על פחד ואמונה.
אני לומדת על בעלות בית
אני לומדת על קולה העדין של האינטואיציה שלי ועל הקצב שלי.
וכמענה לדרכון הירוק מצרפת תמונה של דרק(כ)ון ורדרד משלי שבוקע בזמן שלו.
